סוגיית המיתוג הסמוי עלתה בשנים האחרונות לדיון ציבורי עם הפיכתה לתופעה שכיחה בתכניות הטלוויזיה המשודרות בערוצים המסחריים 10–ו 2 ובערוצי הכבלים והלוויין . השיח העוסק בתופעה נוטה להתמקד בהיבטיה הכלכליים מתוך אימוץ נקודת המבט של גופי השידור , המבקשים למצוא אפיקי רווח חדשים בזירת התקשורת המשתנה במהירות , או של הפרסומאים והמפרסמים , המבקשים לכבוש טריטוריות חדשות ולעקוף את התנגדות הצופים לפרסומות המסורתיות . מגמה זו ניכרת היטב בדיווחים בעיתונות הכלכלית ובכנסים המיועדים לתעשיית הפרסום והטלוויזיה . בשיח זה טיעונים בדבר הפגיעה האפשרית בקהל הצופים וגם ביוצרי התכנים בטלוויזיה כמעט שאינם עולים לדיון , ובהדרגה הם נדחקו לחלוטין מהבמה . מיותר לציין שדיון בתופעת המיתוג הסמוי אינו נשמע ואינו נראה בערוצים המסחריים עצמם . מבחינתו של אדם שצריכת התקשורת שלו מתבססת על שידורי ערוץ 10–ו 2 אין סוגיה כזאת . קל להבין אפוא מדוע הצופים עצמם אינם יודעים שהמיתוג הסמוי קיים ופוגע בהם . הטיעונים בוויכוח הצטמצמו לגבולות השיח הכלכלי הנאו–ליברלי , וצרכני התקשורת — כלומר הציבור הישראלי — מתקשים להבין מהן זכויותיהם ומה אמור...
אל הספר