תכניות החדשות , שמפיקות חברות החדשות של שני הערוצים המסחריים , נותרו לכאורה מוגנות מתהליכי מסחור . הסיבה לכך נעוצה בהפרדה מבנית שמקורה בחוק הרשות השנייה : החוק מגדיר אותן כחברות–בנות של גופי השידור במטרה 112 ריאיון טלפוני עם נעם לניר , אוגוסט . 2010 להרחיקן מהזכיינים המסחריים ומהאינטרסים שלהם . במסגרת הפרדה זו חברות החדשות אינן מוכרות זמן אוויר לפרסומות המשודרות בתכניות שהן מפיקות . הזכיינים הם שאחראים לכך , והם שמקצים את התקציב השנתי של חברות החדשות . ואולם החלחול ההדרגתי של המיתוג הסמוי אינו פוסח גם עליהן ומתפשט בהן בזריזות . פינות המידע הכלכלי המשודרות בתכניות חדשות בהגשתם של נציגי בנקים ובתי השקעות הם דוגמה מובהקת לתופעה זו . יריית הפתיחה נורתה בחברת החדשות של ערוץ , 10 שהעלתה לראשונה פינה כזאת 2004–ב והפכה את נציג הבנק הבינלאומי , דודו הולצמן , לידוען בכל בית , המזוהה עם מידע סמכותי ואמין . לפי ידיעה שהתפרסמה בדה מרקר , המחלקה המסחרית של הערוץ אמנם חתמה על החוזה מול הבנק , אך הפקת הפינה כבר נעשתה מול מגישי התכניות עצמם ( צורף , . ( 21 . 11 . 2004 לפי אותה ידיעה קיבל הערוץ אלף דולר...
אל הספר