סוגה זו , המזוהה עם עבודה עיתונאית , מומנה באופן מסורתי מתקציב התכניות של גופי השידור , ואולם בתוך תקופה קצרה נהפכה גם היא למרבץ של שיתופי פעולה כלכליים . פניה , כפי שהן נראות בטלוויזיה המסחרית , השתנו לבלי הכר . בעבור גופי שידור מסחריים סרטי תעודה הם הפקות עתירות סיכון . ההשקעה הכספית בהם גבוהה יחסית , איכות התוצר הסופי אינה מובטחת מראש , המוצר השכיח הוא סרט חד–פעמי , שמטבעו אינו מספק משבצת שידור עם קהל צופים נאמן , אחוזי הצפייה בלתי צפויים והיוצרים מבקשים לא פעם לעסוק בנושאים שאינם על סדר יומה של הטלוויזיה המסחרית — סיפורי חיים קשים , עוני , קהילות מודרות , מחלות או עוולות מצד גופים כלכליים גדולים . שידור תכנים כאלה איננו אפוא מהלך טבעי של מקבלי ההחלטות בגופי השידור המסחריים . גופי הפיקוח אמנם מחייבים אותם להשקיע בסרטי תעודה , הנתפסים כחשובים לשיח הדמוקרטי ולתרבות , אבל בפועל ניכרת רתיעה מהשקעה בסוגה זו וגופי השידור אינם נוטים לעבור את המכסה הנדרשת מהם . עם זאת , בשנים האחרונות עלתה על המסך של הערוצים המרכזיים שורה של סדרות ותכניות תיעודיות ששודרו בשעות צפיית השיא וזכו לקידום ניכר מט...
אל הספר