סיכום

ההצעה שאני מעלה כאן נשמעת דמיונית לנוכח המציאות , בעיקר מפאת הקונסנזוס — המשותף לדתיים וחילונים , ליהודים ולא–יהודים — סביב הגדרת הזהות היהודית כזהות גנאלוגית התלויה במוצא בלבד ( המחלוקת היחידה נסבה על אופן קביעת המוצא . ( היא מעוררת שאלות רבות שאי–אפשר לספק להן תשובות בדיון ראשוני כמו הדיון כאן . עיקר מטרתי היא להסב את תשומת הלב , ראשית , לכך שהתרבות הישראלית היא תרבות יהודית לכל דבר ; ושנית , לכוחה המטמיע והדינמי של התרבות היהודית הישראלית מבחינתם של יהודים ולאיהודים כאחד . בד בבד עם חדלון המעש מצד המדינה בנוגע לקביעת הזהות היהודית התפתחה כאן במהלך מאה וקצת שנות פרויקט ציוני תרבות יהודית חדשה שאינה מקבלת הגדרות טהרניות של תרבות . תרבות יהודית חדשה זו מתאימה , אכן , למדינת לאום ולא למציאות של אימפריה רב–אתנית כמו האימפריה העות'מאנית . שינוי ההגדרות של הזהות היהודית ותלייתה של זהות זו במושג האזרחות במקום במוצא לא יהפוך את המדינה לפחות יהודית , אלא להפך — הוא יגביר את יכולתה של המדינה היהודית להשפיע על תרבותם של אזרחיה ועל הגדרת זהותם ויעמיק את האינטגרציה של האזרחים במרחב הציבורי ואת יכ...  אל הספר
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר