נקודת המוצא שלי לניתוח החגים הישראליים היא הבנת התרבות הישראלית כתרבות יהודית לכל דבר . לפי הצעתי , בעקבותיו של אפרים שמואלי , יהודיותה של התרבות הישראלית אינה נובעת במישרין מהשימוש בסמלים , בטקסים ובמיתוסים שמקורם יהודי , אלא מעצם היותה תרבות של יהודים המתייחסת לעובדת יהודיותם ולתרבויות יהודיות אחרות , ובהן , בראש ובראשונה , התרבות המיסטית , התרבות ההלכתית ותרבות האמנציפציה ( היהודית–אמריקאית ) בנות זמננו , אך גם התרבות המקראית ותרבות חז"ל בנות העבר . העובדה שהתרבות הישראלית אינה זהה לתרבויות יהודיות אחרות שהתקיימו , ומתקיימות , לאורך ההיסטוריה וכן ההחלטה לקרוא למדינה בשם " ישראל , " שלכאורה אינו שומר על רצף מלא עם העבר היהודי , תורמות למראית העין המטעה רבים לחשוב שיש ניגוד בין הישראלי ליהודי . כפי שראינו כאן , ניגוד כזה מתקיים רק אם מייחסים לתרבות היהודית מהות מסוימת , למשל דת — תפיסה מהותנית שבה אוחזים לפרקים הן דתיים הן חילונים . ואולם מנקודת מבט היסטורית ואנליטית , התרבות הישראלית היא אחת מני תרבויות יהודיות רבות בעבר ובהווה . התרבות הישראלית מתייחדת בהיותה תרבותה של חברת רוב המתק...
אל הספר