התרבות הציבורית בישראל מציגה שני מוקדים ערכיים עיקריים של קריאה לחשבון נפש ביום כיפור — ערכים אקולוגיים , הבאים לידי ביטוי בהשבתת התנועה והמשק , וערכים פוליטיים , הבאים לידי ביטוי בדיון הציבורי על מלחמת יום הכיפורים . כפי שראינו לעיל , משנות התשעים ואילך נכבשו סופית רחובות הערים ביום כיפור בידי הולכי הרגל ורוכבי כלי הרכב הלא ממונעים , והפעם נמנים עמם גם מבוגרים רבים המנצלים את היעדרן של המכוניות למסעות ארוכים בתוככי הערים וכן בכבישים הבינעירוניים כמו נתיבי איילון וכביש גהה . אנשים רבים יותר ויותר מבינים את ההשבתה הזו כגרסה הישראלית ל"יום ללא מכוניות . " " יום ללא מכוניות" ( Car-Free Day ) הוא רעיון שעולה שוב ושוב במדינות המערב על ידי גורמים פרו–אקולוגיים עוד מאז משבר הנפט של 1973 ( שלמלחמה שחוללה אותו נחזור מיד , ( כמחאה על נזקי התיעוש ובעיקר נזקי התחבורה הממוכנת . ואולם רעיון מעניין זה לא יושם לפני שנות התשעים , וגם זה רק בערים לא גדולות ומתוך קשיים לוגיסטיים גדולים שקשורים לתמיכה הציבורית ביוזמה ולהסדרי תנועה מקומיים ביום המסוים הזה . אנשים רבים החלו לשים לב כי בעריה הראשיות של ישראל...
אל הספר