שבתון התנועה הוא המאפיין הבולט ביותר לעין , ואולם השבתון ביום כיפור הישראלי כולל למעשה את כל תחומי המשק . יום כיפור אופיין מראשיתו כיום שבו מושבת המשק לגמרי , גם פעילות הפנאי . בחברה התעשייתית המודרנית מיועדים ימי השבת והחג , בדרך כלל , לפעילות פנאי מוגברת , ולפיכך שירותים מסוימים צריכים לעבוד בימים הללו כסדרם . לעומת זאת ביום כיפור מושבתים כליל כל שירותי התחבורה , הפנאי , ההסעדה והמסחר . בשינויים קלים היה יכול הציטוט דלעיל משנת 1932 להיות תקף לימי הכיפורים בערים הגדולות בישראל מאז ועד היום : בליל כיפור גודשים בני נוער את הרחובות ומשוטטים בהם , וביום כיפור ישנם כאלו , לא רבים , שהולכים לחוף הים ( ולמקומות בילוי אחרים מחוץ לערים . ( בניגוד לשבתון התנועה שנאכף חלקית בלבד , המשק מושבת לחלוטין . באופן מעניין נראה כי כבר בתקופת היישוב כפה את עצמו האופי המסורתי של יום כיפור במרחב העירוני אף על ההתיישבות העובדת . חרף חוסר הנחת כלפי החג הזה בהתיישבות העובדת , בשל הכישלון להציע לו דפוסי חגיגה חדשים , לא התעוררה , לפי כל העדויות , במרבית קבוצות החלוצים שבהתיישבות העובדת ובפאתי המושבות והערים כל ...
אל הספר