גם בעיני תנועת העבודה ואנשי תרבות מחוגים שונים ביישוב נתפס יום הכיפורים כחג שהמוקד שלו הוא מערכת היחסים שבין אדם לאלוהיו והוא מאופיין במנגנוני פולחן דתיים של כפרה ותשובה . כיוון שביום כיפור לא נמצאו תכנים חקלאיים , עונתיים ולאומיים–היסטוריים , לא חודש דבר בצורות החגיגה שלו — שלא כמו במרבית החגים האחרים . אמנם היו בתנועת העבודה מי שחשבו שליום כיפור יש פוטנציאל ליזמות תרבותית , כמו למשל יצחק שוויגר , שהציע : " יחברו נא את יסוד ההתחדשות והתשובה עם יסוד הסוציאליזם של יו . "כ" שוויגר , שנודע בעיקר כמחברה של המעשייה " שמלת השבת של חנה'לה , " עסק רבות בניסיון למזג בין התרבויות היהודיות והסוציאליזם , אולם בהיעדר הצעה לתבנית תרבותית קונקרטית נותר הציבור היהודי , לכאורה , עם הבחירה בין שמירת יום כיפור בדרך המסורתית לבין ההתעלמות ממנו , ככל שהדבר נגע לעמדתם של יזמי התרבות ביישוב . ככלל נראה כי החלוצים , גם הרדיקלים שבהם , גילו יחס דו–ערכי ליום כיפור : הוא היה בעיניהם מעיק וריקני במיוחד מחד גיסא ומעורר נוסטלגיה וגעגועים עזים לעולם המסורת שנזנח בבית מאידך גיסא . על כל פנים , לניסיונות המועטים לעיצו...
אל הספר