יום כיפור בישראל: שבתון התנועה

גם בעיני תנועת העבודה ואנשי תרבות מחוגים שונים ביישוב נתפס יום הכיפורים כחג שהמוקד שלו הוא מערכת היחסים שבין אדם לאלוהיו והוא מאופיין במנגנוני פולחן דתיים של כפרה ותשובה . כיוון שביום כיפור לא נמצאו תכנים חקלאיים , עונתיים ולאומיים–היסטוריים , לא חודש דבר בצורות החגיגה שלו — שלא כמו במרבית החגים האחרים . אמנם היו בתנועת העבודה מי שחשבו שליום כיפור יש פוטנציאל ליזמות תרבותית , כמו למשל יצחק שוויגר , שהציע : " יחברו נא את יסוד ההתחדשות והתשובה עם יסוד הסוציאליזם של יו . "כ" שוויגר , שנודע בעיקר כמחברה של המעשייה " שמלת השבת של חנה'לה , " עסק רבות בניסיון למזג בין התרבויות היהודיות והסוציאליזם , אולם בהיעדר הצעה לתבנית תרבותית קונקרטית נותר הציבור היהודי , לכאורה , עם הבחירה בין שמירת יום כיפור בדרך המסורתית לבין ההתעלמות ממנו , ככל שהדבר נגע לעמדתם של יזמי התרבות ביישוב . ככלל נראה כי החלוצים , גם הרדיקלים שבהם , גילו יחס דו–ערכי ליום כיפור : הוא היה בעיניהם מעיק וריקני במיוחד מחד גיסא ומעורר נוסטלגיה וגעגועים עזים לעולם המסורת שנזנח בבית מאידך גיסא . על כל פנים , לניסיונות המועטים לעיצו...  אל הספר
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר