לט"ו בשבט מקום משני בתרבות הפנאי הישראלית ובתקשורת ההמונים יחסית לחגים אחרים כמו למשל פסח , יום כיפור או אפילו ראש השנה . גם לא נקבע לו יום חופשה מבית הספר כפי שנקבע לל"ג בעומר למשל , ובוודאי שלא ממקומות העבודה . הסוכנים המרכזיים להפצתו היו , ועודם , פקידי שלטון ומורים , וככזה הוא אינו מורגש במיוחד בשגרת היום–יום של מרבית אזרחי ישראל . צורת החגיגה המרכזית — טקס הנטיעות — מצוינת בידי מיעוט שבמיעוט , גם בקרב 194 להבחנה זו ראו שוהם , . 2009 195 לדיון זה בראשית ההתיישבות ראו זעירא , , 2002 עמ' . 88-85 הילדים עצמם . גם מופעיו של החג בשאר מגזרי התרבות הישראלית משניים . למרות ההתעצמות במעמדו בעידן הציוני לעומת חגים אחרים ולעומת המעמד השולי שהיה לו לפני כן , ט"ו בשבט הוא עדיין " חג קטן" שמקומו בעיקר בתרבות הילדים . ואולם אף שט"ו בשבט הוא היום חג שנחגג על ידי ילדים בלבד , הוא עדיין נזכר ומדובר במידה רבה בקרב מבוגרים יהודים שגדלו בישראל , בעיקר כמושא נוסטלגיה לימי הילדות התמימה . פובליציסטים רבים המתייחסים לט"ו בשבט בכתביהם רואים לנכון להזכיר בהקשר זה את ילדותם . בכך ממחיש ט"ו בשבט את מקומה המרכ...
אל הספר