ט"ו בשבט בתרבות הישראלית: האפיק הסביבתני-פוליטי

טקסי נטיעות שמטרתם הצהרה פוליטית מוסיפים להתקיים מדי שנה , ונוכחותם בתרבות הציבורית מתמידה עד היום . לנטיעות היה היבט פוליטי–הצהרתי עוד מראשית ההתיישבות , למשל בנטיעה שהשתתף בה הרצל , במוצא , בשנת , 1898 ובמשך כל תקופת המנדט . טיב ההצהרה הפוליטית השתנה מטקס לטקס ומתקופה לתקופה , שכן כפי שראינו לעיל לעתים מזומנות השתתפו בנטיעות פקידי ממשל בריטים או נכבדים ערבים , והדבר היה תלוי גם במקום הטקס — במרכזי האוכלוסייה או באזורי הספר . גם לאחר קום המדינה לא החמיצו פוליטיקאים מסוימים הזדמנויות להצטלם כאשר הם נוטעים עץ , מתוך כוונה לספק לתקשורת הצהרה פוליטית . דוד בן–גוריון , למשל , הקפיד להצטלם בט"ו בשבט של שנת 1949 נוטע עץ בשער הגיא , מלווה ברעייתו וברמטכ"ל . אמנם , ככלל , בשנים 1967-1948 פחת הצורך בטקסי נטיעות לצורך קביעת חזקה על מקום שנוי במחלוקת , אולם לאחר מלחמת ששת הימים ניטעו יערות ביהודה ובשומרון למטרה זו בדיוק , ותלמידים הוסעו מירושלים ומבאר שבע כדי לנטוע בגוש עציון , בנבי סמואל וביער יתיר . בט"ו בשבט של 2009 נטע ראש הממשלה בנימין נתניהו עץ ברמת הגולן כדי להשמיע הצהרה פוליטית על שייכותו...  אל הספר