באחד הערבים צלצל הטלפון . בצדו השני של הקו הציג את עצמו הדובר כשמעון לוי ושאל אם אני זוכר אותו . ודאי שאני זוכר . שמעון למד אצלנו לפני שנתיים למשך חצי שנה . הוא הגיע בתחילת כיתה י " א ואחרי כמה חודשים לא פשוטים , עם ניסיונות רבים שלו ושלנו לעזור לו להשתלב ולהתמיד , הוא בחר לעזוב . הצטערנו ורשמנו לעצמנו כישלון . שמעון סיפר לי מה הוא עושה היום ואני סיפרתי לו מה קורה אצלנו . כמו בשיחת גברים טובה , שאלנו זה את זה שוב ושוב מה המצב , מה קורה , איך הולך . ובסיום כל השאלות הללו חיכיתי לבקשה או לשאלה או להתייעצות ספציפית שתגיע , שהרי הוא לא בוגר שלנו שמתקשר סתם לדרוש בשלומי ולשתף בחוויות . מה שהגיע אחרי ששוב שאלתי אותו " אז מה , שמעון "? היה מונולוג מפתיע ומרגש מפיו . הוא התקשר להגיד תודה . הוא אמר שכבר חודשים הוא כל פעם רוצה להתקשר ולא עושה את זה אבל היום הוא אמר ש " לא משנה מה , אני מתקשר " . הוא רצה להגיד תודה משום שלדבריו המקום שהוא הגיע אליו היום זה רק בזכותנו ; שהוא מצטער שהוא עזב את הלימודים , אבל גם בתקופה הקצרה איתנו אנחנו העלינו אותו על הדרך הנכונה , היינו המקום היחיד שנתן לו כיוון וב...
אל הספר