לפני זמן מה הייתי בפאנל בנושא חינוך בהרצליה . חלק גדול מהפאנל נסב , כמו בדרך כלל בפאנלים בומבסטיים , על שאלות - על כמו " האם מותר למורה להביע עמדה פוליטית בכיתה "? או " האם חלק מהחוליים של המערכת נובעים מהיותה מורכבת מרוב נשי בתוך חברה פטריארכלית "? בקיצור , כפי שאתם מבינים , במשך שעה וחצי דנו בשאלות שממש לא נמצאות בהווי היום - יומי של מורים בישראל . או במילים ברורות יותר , עסקנו בשאלות תיאורטיות - אקדמיות - תקשורתיות ממרומי מגדל השן . נשאלתי בעניינים הללו וביקשתי להסיט את הדברים למקומות המהותיים והרלוונטיים יותר בעיני . ביקשתי להשתחרר מהסמטאות המשניות של עבודתנו ולהתמקד באפיק המרכזי של הווייתנו . אמרתי שאין לי בעיה ואף רצוי בעיני שמחנך שלי יביע עמדה פוליטית ( בגבולות מסוימים , ( ובלבד שיאפשר גם לדעות אחרות להישמע . אך הדבר הכמעט אחרון שמטריד אותי בהקשר של התנהגות המחנכים שלי , ואני מניח שאחד הדברים האחרונים שמעסיקים גם אותם , הוא סוגיית ההתבטאות הפוליטית . זה נושא מדובר בתקשורת , אך הוא זניח בעולם החינוכי , לכל היותר סמטת משנה . לא מטריד אותי שמאחורי הדלת הסגורה של הכיתה הוא יגיד שטוב...
אל הספר