לא פעם נראה , שאומץ הנו יצור חמקמק במיוחד במערכת החינוך . ואולי התואר חמקמק הוא בכלל לשון המעטה . במשך שלושה חודשים הטריד תלמיד שלנו את המחנכת שלו , מינית והתנהגותית , בצורה קשה ביותר . נאמנים לתפיסה שבמדינת חוק יש כתובת שאמונה על טיפול במקרים מסוג זה , הלכנו למשטרה . אחר כך עבדנו קשה כדי לאתר את התלמיד המטריד במקום המשטרה העמוסה , וחשבנו שעם התלונה ועם המידע הקונקרטי מישהו יטפל בזה ואך ברור שהטיפול יוביל להרחקתו של התלמיד לצמיתות מהמסגרת . לא משיקולי משמעת , לא כדי להטיל עונש על התלמיד , אלא משום שברור שיש להפריד בין הפוגע לנפגעת ומשום שיש להגן על הצוות מפני תלמידים הנוקטים התנהגויות קיצוניות . אז חשבנו . חשבנו שזה פשוט , והתברר שזה פשוט רק במובן אחד : שלא משנה מה ולא משנה איך - הדבר שיקבע הוא הפחד והלחץ של המערכת . מה שמכריע במערכת החינוך המבוהלת הוא ההיסטריה שלה מהליכה לבית משפט " ללא הוכחות מוצקות , " ועל כן כל עוד לא הוצג " אקדח מעשן " נכפה עלינו להמשיך ולהחזיק את התלמיד . כל הרעיונות היפים מגלים גמישות מפתיעה לקול דפיקות הטם - טם של תופי הפחד . כך נראית מערכת מפוחדת , שהקו המנחה ...
אל הספר