רוח רעה משתרבבת לעתים לתוך מערכת החינוך . רוח של חוסר אמון במורים ובתלמידים . הרוח כמובן מחלחלת מלמעלה למטה , שהרי גם למורים לא מאמינים ובודקים אותם ומפקחים עליהם ומודדים אותם וקוראים אותם לסדר ומאיימים עליהם , אז הכיצד ינהגו אלה כלפי תלמידיהם אם לא ברוח דומה ? אבל השקר אינו בתלמידים או במוריהם כי אם ברוח שקר זו , כי אם בשפה ובפעולה הבודקת והסוגרת וחסרת האמון של המערכת כלפי המורים וכלפי התלמידים . רוב המורים לא משקרים . רוב התלמידים לא משקרים . רוב המורים ורוב התלמידים אינם מנצלים לרעה את האמון שנותנים בהם . על כן מעציב מאוד לגלות שהדרך שבה נוהגים במורים ובתלמידים בישראל נקבעת על פי אותו מיעוט שקרן ונצלני , שמצוי בשוליים הקטנים מאוד של כלל המורים והתלמידים . בשל אותו מיעוט נקבעים כללים על גבי כללים ונכתבים חוזרים על גבי חוזרים ומחולקות משרות על גבי משרות ומודפסים מבחנים וטבלאות ודו " חות , שבעצם אינם נוגעים לרוב - רובם של האנשים הטובים שמגיעים מדי בוקר לאלפי מסגרות חינוכיות ברחבי ארץ ישראל . גתה כתב ש " כאשר האמון נעדר , הפרח היפה ביותר בזר האהבה חסר . " בחוסר אמון מכבים אהבה ותשוקה וי...
אל הספר