בעבודתנו השתדלנו , למרות הפיתוי , להימנע מלדבר על המערכת הגדולה , ובוודאי להימנע מלקלס אותה . ברוח דבריו של הרב קוק - "הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק " ( ערפילי טוהר , עמ ' לט ) - ביקשנו להרבות טוב ולא לקטר על הרע . ובכלל , איננו תופסים את עצמנו כאנשים יוצאי דופן . אנחנו חלק מקבוצה ענקית ואדירה , שמייצגת את רובם של אנשי החינוך בישראל , שפועלים במסירות גדולה מדי יום . ועם זאת , פטור בלי כלום לא נצא . לא משום שאנו נזקקים להגדיל את עצמנו על ידי כך שנקטין את המערכת , אלא משום שכל עוד החינוך הוא שליחות חברתית , לפעמים נכון לייצר אמירות מעט יותר רחבות וביקורתיות . את רוב מה שיש לנו לומר על החינוך הישראלי , אמרנו במעשינו , ואת המעט שהרגשתי שנכון שייאמר בישירות ובבהירות ביטאתי לעתים רחוקות . כל עוד האמירות האלה באות מתוך מפגש אותנטי וכואב עם אותן נקודות שהן טובות פחות במערכת הגדולה , ונאמרות בצניעות ובזהירות , נראה לי שיש להן מקום . זה לא נובע ממגלומניה או מיהירות , אלא מאכפתיות ומרצון לתקן ולשפר . פעמים , דווקא הביקורת - זו שהיא בבחינת " נאמנים פצעי אוהב " - כל עוד היא א...
אל הספר