מונולוג של אורי אנחנו שישה ילדים . חמישה מתוכנו גרים עם אבא , הבת הבכורה חיה עם סבא וסבתא . אין שום קשר איתה או איתם . אמא שלי נפטרה כשהייתי בן אחת - עשרה . היא נפטרה בדרך חזרה מניתוח דחוף בכבד שהיה לה בגרמניה . היו קשיים גם לפני שהיא מתה , אבל איתה הבית היה יציב . מאז הכול התערער . היא היתה הדמות המרכזית בבית , שטיפלה בכול . אבא היה רוב הזמן בעבודה והיא פינקה אותנו , נתנה לנו הכול . ההתפרקות החלה בתקופת המחלה שלה . במהלך חודשי המחלה כולנו התפזרנו בין בני משפחה . אבא איבד את היציבות ולא יכול היה לטפל בנו . אני גרתי אצל דודה שלי כמעט שנה . האחרים היו אצל סבים וסבתות או דודים אחרים . כמה חודשים אחרי שאמא נפטרה , העובדת הסוציאלית הגיעה ודרשה מאבא לאסוף את כולנו חזרה ביחד ולחזור הביתה . האחות הגדולה בחרה להישאר עם הסבא והסבתא וחוץ ממנה חזרנו כולם לבית שלנו . קיבלנו אישור שתהיה לנו מטפלת פיליפינית עשרים וארבע שעות ביממה . האישור נגמר לפני שנתיים , כשאחותי הקטנה הגיעה לכיתה א , ' כאילו בגלל שהיא הגיעה לגיל הזה אנחנו כבר לא צריכים יותר עזרה . בתקופה שהיתה מטפלת הבית היה נקי ומסודר . היה אוכל ...
אל הספר