כמנהגנו בשנים האחרונות , גם השנה בוגרים שלנו יגיעו ללמד ולחנך ( אלה שסיימה לפני שנתיים , ואחמד , טל וגל שסיימו בשנה האחרונה . ( יש כמובן משהו משמח מאוד בעובדה שבוגרים שלנו חוזרים אלינו כמי שבאים לתת ולעזור . זה הדבר הקרוב ביותר שיש לתהליך חינוכי שלם . ברור שכאשר עולים מול עיניך כל הזיכרונות והחוויות עם התלמידים המדוברים זה הופך מרומם נפש במיוחד . אנחנו וכל אחד מהתלמידים המדוברים אספנו יחד חוויות אין - ספור , טובות יותר וטובות פחות . אקח כדוגמה סיפור אחד עם טל : במהלך כיתה י " א היתה לטל התפרצות קשה ואלימה . הסיטואציה הגיעה עד אובדן שליטה שלו על עצמו ושלנו עליו . בלית ברירה , ולמרות ואולי בגלל אהבתי הגדולה לטל , נאלצתי להזמין משטרה שתוציא אותו מבית הספר עד יעבור זעם . המשטרה הגיעה וגם איתה טל פיתח עימות מוגבל ובסופו הוא הוצא מחוץ לכותלי בית הספר . מי שמכיר את טל יודע שכאשר משהו כואב לו עיניו מתמלאות דמעות . הוא לא בוכה , אבל העיניים הרטובות מבהירות היטב עד כמה עמוק הכאב . טל יצא מבית הספר ואמר לי כמה פעמים שהוא לא יחזור ושהוא לא יסלח לי על זה . דבריו פגעו בי כמו חץ בלב , אך כמובן אמרתי ...
אל הספר