לפני כמה שבועות פנו אלינו מורות מבית הספר הסמוך , המיועד לילדים עם פיגור , וביקשו שמדי יום נשמור מנת אוכל מארוחת הצהריים שלנו למען אחד מתלמידיהם שלהוריו אין די כסף על מנת להכין לו כריך לארוחת הצהריים . נענינו בשמחה . בימים הראשונים העברנו למורות מנה מבעד לגדר כדי שיעבירו לתלמיד . תלמידות רגישות ומקסימות שלנו ראו אותנו מעבירים מנות מבעד לגדר ושאלו במה מדובר . הסברנו להן וזה נגע ללבן . הן התעקשו שהחל ממחרת היום הן ידאגו לתלמיד ולא מבעד לגדר , אלא ילכו אליו לכיתה וייתנו לו את האוכל . וכך היה . כמה יופי היה בתלמידות שלנו הרוכנות לעבר הילד הפגוע . אוספות אותו במילים , במבט ובאהבה אל חיקן . כמה יפה היה להיפגש באכפתיות ובנדיבות שלהן כלפי הזולת . כמה יופי ותום וטוהר יש בתמונה של נערות שלנו ונער מבית ספר סמוך המתגלים בטוב לבם הפשוט . וסיפור כזה , כך אני רוצה להאמין , יכול להיוולד רק בתוך מקום שזו התרבות שלו . כבר שנים אנו מקפידים שהתלמידים שלנו יתנדבו ובאופן משמעותי . איננו מסתפקים ביום התנדבות שנתי או בשעה של מעשים טובים ; אנו חפצים שהנתינה תהיה חלק מהותי מההוויה האישית והכללית שלנו .
אל הספר