המעשה שלנו הוא מעשה אנושי ראוי . אבל יש בו הרבה יותר מכך . המעשה החינוכי הוא גם מעשה ציוני מופלא ומעשה יהודי שורשי . יש לדברים הקשר ספציפי הרבה יותר מאשר אנשים שמשתדלים להיות טובים ומשתדלים לעשות מעשים טובים . חינוך הוא מעשה חברתי נאצל גם בפינלנד או בטורקיה , ובהקשר הזה מדובר במעשה אוניברסלי חשוב . אך העובדה שאנו מקדמים חינוך במדינה יהודית בארץ ישראל טוענת את היום - יום שלנו במשמעויות נוספות וייחודיות . לחנך בני אדם בישראל זהו מעשה ציוני מזוקק שמבקש לתקן חברה ( במקרה הספציפי שלנו , דרך ההתייחסות לחלשים שבה ;( זהו גם מעשה לאומי ממש שמשרת רעיון גדול ורוח של אומה ( שלא סתם מחזיקה מעמד כבר אלפי שנים ;( וזהו גם מעשה עתיק יומין בעולם היהודי , של מסירת הנפש על חינוך . ואולי יש בכך גם היבט של החזרת עטרה ליושנה במובן של שחזור הימים שבהם המלמד , זה שלימד תינוקות של בית רבן , היה הדמות המרכזית בחברה . ימים שבהם היה זה התפקיד הנכסף , אפילו המושיע . במסכת תענית בגמרא ( כד , ע " א ) מובא סיפור מקסים : רב [ דמות בכירה באותם ימים ] הזדמן למקום אחד [ שהיתה בו בצורת , [ גזר תענית [ ציווה על אנשי העיר לצ...
אל הספר