בסביבה אנושית , בוודאי בחברה תחרותית כמו זו שאנו חיים בה , החולשות נחשפות במהירות . החולשות נחשפות הרבה לפני שמתגלות החוזקות , אם בכלל . הזרקור יידלק ויאיר על התלמידים , בעיצומו של המרוץ האין - סופי שלהם , בדיוק ברגע שבו הם מתכופפים לרגע , מתנשפים , מסדירים נשימה , נחלשים מעט . הטיפוס בעליות , ההתמודדות עם הירידות , הדרך הארוכה שהם כבר גמאו , העוצמה שבבחירה להמשיך ולרוץ - כל אלה הופכים שקופים לא פעם . וככל שמדובר בתלמידים מתקשים יותר , כך ההיכרות עמם היא כמעט אך ורק דרך הפריזמה של חולשה , נחשלות , תסכול וייאוש . התלמידים , אחרי שנים של כישלונות , מתרגלים לחשוב שהם סיפור מהדהד של כישלון . גם מבלי שהתבקשו , הם מציגים את תעודת הזהות האישית העגומה שלהם בפני כל מבוגר שפוגש אותם , כאילו כך יימנע מהם כישלון נוסף . אך השנים במחיצתם , לעתים כשותף קרוב ולעתים כזבוב על הקיר , לימדו אותי שהתלמידים האלה משאירים אותנו , במובנים רבים , להתפלש באבק שהם מותירים אחריהם . יש בהם משהו מעורר השראה באופן יוצא דופן ודרכם מרשימה הרבה יותר מהדרך שעשינו אני ושכמותי . את השיעורים המאלפים והמרגשים ביותר על אודות ...
אל הספר