לא מזמן טיילתי עם הבנות שלי בכנרת . כשעמדנו אל מול האגם , שהתרחק בעוד כמה מטרים מהחוף מאז הפעם האחרונה שביקרתי בו , יובל בתי אמרה : "וואו , ים כנרת הוא הים הכי גדול בעולם , הוא ממש ענק " . ללמדך שהכול יחסי והכול בעיני המתבונן . למה הדבר דומה ? לדרישות שלנו מהתלמידים , שמנקודת מבטנו נראות סבירות לגמרי . לנו זה נראה משהו במידות של אגם צנוע , אך להם זה נדמה כאוקיינוס רחב . צריך גם לזכור שהחיים לימדו אותם שאכן מדובר באוקיינוסים עצומים . כל מבחן נראה כאוקיינוס , בוודאי מבחן בגרות . כל דרישה לדבר אלינו בכבוד נדמית בעיניהם כאוקיינוס , בוודאי כאשר רגע אחרי השיחה על הדיבור הלא מכבד אתה שומע אותם מקללים במרץ את הוריהם . אנחנו באים קצת מאוחר , אך אני מקווה שלא מאוחר מדי , ומנסים להראות להם שאפשר לחצות גם אוקיינוסים . לא כדאי להתעמת איתם אם זה אכן אוקיינוס אם לאו , עדיף פשוט ( או בעצם לא כל כך פשוט ( ... ללמד אותם לצלוח אותו . בעיקר ללמד אותם להאמין שהם יכולים לצלוח אותו . ומוטב לעשות זאת בלי יותר מדי פוצי - מוצי והכלה מוגזמת . עמיר לב שולח עקיצה קטנה בדיסק האחרון שלו , בשיר " כביש , " 1 לכל המתוד...
אל הספר