רבות עסקנו ועוד נעסוק במיקומם של מבחני הבגרות בתוך המעשה החינוכי שלנו . לסוגיה זו ישנם היבטים רבים ואך מעט שורות תחתונות מובהקות וחד - משמעיות . מחד גיסא , ברור לנו שאין לנו כתב הגנה מפואר לנסח על אודות מבחני הבגרות במתכונתם המוכרת . מאידך גיסא , ברור לנו שככל הנראה , כרגע מדובר בכלי האפקטיבי ביותר להעביר את המסר של תחושת השווים ותחושת המסוגלות . למבחן הבגרות בהיסטוריה ניגשו גם תלמידים מתקשים במיוחד , כמו זיו , יוני ואבירן , וגם תלמידים חדשים אצלנו , שמדביקים כעת את הפער , דוגמת אורלי , גולן ובני . כמנהגנו הראוי נכנסנו לחדר הבחינה רגע לפני שחולקו השאלונים כדי לחבק , לטפוח על השכם ולחזק את התלמידים . המונולוגים שהתלמידים השמיעו בפנינו היו תזכורת מרגשת לחשיבות העבודה שלנו ובעיקר עונג צרוף לעמלים מדי יום . אורלי ביקשה שוב ושוב להודות לנו מכל הלב . להזכיר לנו בכל ארסנל המילים שעמד לרשותה שבלעדינו זה לא היה קורה ושכל הביטחון והכוחות שלה הם בזכותנו . בני , ששמע אותה , הרגיש כנראה צורך להוסיף דבר - מה , ובשפתו הייחודית אמר ש " וואללה , באמת בית ספר חבל על הזמן ... באמ ' שלי מי היה מאמין שאעשה...
אל הספר