באחד השיעורים שלי עם תלמידי י " ב התגלגלנו לשיחה על אלימות . עצוב היה לגלות ( שוב ) עד כמה השפה האלימה טבועה עמוק בתוכם . במהלך השיחה סיפר רועי בגילוי לב עד כמה האלימות מושרשת אצלו עמוק . הוא ביטא אותה בשני סיפורים מטרידים . בסיפור הראשון הוא תיאר את אחד הימים האחרונים בבית הספר , שבו הוא יצא עצבני מאוד לאחר ויכוח עם סיגל , שהתעקשה איתו על משהו והביאה אותו " עד לקצה . " בכל גופו ומאודו , תוך כדי אימוץ אגרופים , פנים מתכרכמות ומתאדמות ודיבור שוטף , הוא תיאר כיצד הוא יצא מהשער וכל מה שעבר לו בראש היה שאת הערבי הראשון שהוא רואה מולו הוא הורג במכות . "פשוט הורג אותו . ככה , עם הידיים " , הוא חזר ואמר וכולו בעירה . הוא המשיך לתאר שבעודו צועד ברחוב התחיל להתקרב מולו נער ערבי , ובראשו הוא כבר תכנן את האגרוף הראשון לפניו של הנער המתקרב ; בראשו הוא התחיל כבר לשייף את היד ולדמיין את פניו המתפרקות של הערבי . הוא והנער מתקרבים זה אל זה , ורועי אומר לעצמו שאם הנער רק ירים את ראשו ויביט בעיניו - זה הסוף שלו . והם מתקרבים ורועי מחכה לפגוש את עיניו של הנער הערבי ולהנחית אגרוף ראשון . אך הנער לא הישיר ...
אל הספר