"לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעוניי" (תהלים קיט, צב)

מותר ומוטב ליהנות מהעבודה החינוכית . לא הצלחתי אף פעם להתרשם מהמורים בעלי המבט המצועף והפנים המתייסרות . אלה שמתרגשים מעצמם באופן מוגזם ומתלטפים בעבודת הקודש שהם עושים בחדווה ובתשוקה לכאורה . אין צורך להתייסר ולסבול , אם כי גם זה קורה בוודאי . אפשר ליהנות , לצחוק , לפרגן לשטויות ולהתפרעויות הסבירות של התלמידים . רצינות מוגזמת ועודף כבדות מעולם לא הוכחו כמתכון מוצלח יותר לחינוך טוב ועמוק . לפעמים התורה , כמו החינוך , הם כשעשוע טוב , שמונע מאיתנו ללכת לאיבוד בעוני מקומט וקודר ; שעשוע לא במובן הזול , הוולגרי וההמוני , אלא במובן העמוק והאנושי ביותר .  אל הספר
משכל (ידעות  ספרים)