אפשר לעשות כל יום אותו הדבר ועדיין זה יהיה שונה ובעל ערך . לאה גולדברג כתבה ( בשיר " תפילה , " מתוך " שירי סוף הדרך : (" " לבל יהיה יומי כתמול שלשום / לבל יהיה עלי יומי הרגל " . ברובם של הימים אנו עושים דברים דומים לכאורה . הפרקטיקה של היום דומה לזו של אתמול ולזו הצפויה מחר . שוב ושוב , מדי בוקר בבוקר , אנו נדרשים לחזור לכאורה ולא לכאורה על הדברים , כמו בפעם הראשונה . אך עדיין ייתכן שהימים יהיו שונים זה מזה , במובן העמוק והיפה . לא פעם אנו תוהים לעצמנו בתסכול רב : "כבר דיברתי איתו על זה אלף פעמים ... מה , עוד פעם "? ואז עונים לעצמנו שכן . והפעם האלף ואחת הזו תיראה אותו הדבר ובו - זמנית תהיה שונה ונבדלת מאלף הפעמים הקודמות . משום שהיא מגיעה ממקום אשר מבטל את האפשרות שמדובר רק בהרגל או ברוטינה שגורה . משום שגם בפעם האלף ואחת יהיה זה מעשה מתוך מחשבה , אמונה ותפיסת עולם חינוכית . מפני שהפעם האלף ואחת חשובה בעינינו ויוצאת מלבנו כאילו היתה זו הפעם הראשונה . החינוך כולו עומד על המתח הזה שבין השגרה המתסכלת לבין ה " בל יהיה עלי יומי הרגל . " שהרי מרחוק הימים זהים , המילים דומות , המעשים חופפים ...
אל הספר