אנחנו לא מפחדים מרעש , אלא משקט . מה שטורד את מנוחתנו הוא האלם , לא עימותים או התנפצויות או טריקות . רעש הוא חינוכי ; הוא מבהיר שנעשית כאן עבודה . זה משתקף במעשים רבים שלנו . למשל , בביקורים של אנשים מבחוץ . באופן עקרוני , אנחנו מקפידים תמיד לא לערוך עם התלמידים הכנות מיוחדות לביקורים . יש לכך כמה סיבות , ובראשן הביטחון שלנו בתלמידים והמסר העקבי שלנו אליהם - שאנחנו סומכים עליהם . אך ישנה גם סיבה פחות מוכרת והיא חוסר הרצון להראות למבקרים מפעל ממושמע , מהודק , עטוף בנייר צלופן , שיש בו שקט תעשייתי . אנחנו רוצים להראות כי מדובר במסגרת חינוכית אמיתית , שמתרחשים בה בכל רגע אין - ספור דברים , חלקם רועשים יותר וחלקם רועשים פחות , אך בכל מקרה יש בה רחש - בחש מתמיד . בית הספר אינו מפעל לסבונים ארומטיים ; הוא מהווה בית למאה ושלושים תלמידים ולעוד כמה עשרות אנשי צוות , שמגלים עולם . אולי נכון יותר לומר , שבונים עולם . בקיצור , עובדים כאן על בניית עולם אישי וציבורי , ודבר כזה לא יכול להיעשות בשקט . אנחנו מבינים שבמקום שבו מתנפצים דברים , נוצרים דברים חדשים ; במקום שבו טורקים דלת אחת , לכשיירגע - תי...
אל הספר