איננו חייבים להגיב מיד . אם לא נדרשת התערבות דחופה ומיידית מוטב להשהות את התגובה . מקובל לחשוב שהשהיה היא סימן לחולשה או להיעדר סמכות . ומקובל להישען על האפקטיביות לכאורה של עמדות דוגמת " להכות בברזל בעודו חם . " כאילו יש איזו הלימה בין מהירות התגובה לבין מידת השפעתה . אך אנחנו מבקשים לעבוד באופן הפוך - להגיב בשקט , באטיות מכוונת , בקצב הנכון לחיים ולעבודה חינוכית ולא לסערת רגשות - ולא להניח לתלמיד חסר שליטה לנהל את הסיטואציה . דווקא פעולה מתוך מחשבה ושליטה , יש בה מסר עמוק של נוכחות ושל כוח . התלמידים מזהים את זה . זו סמכות שקטה ואפקטיבית , משום שאנחנו בוחרים לא להיות שותפים להסלמה של סיטואציה ואין לנו מאבק כוח עם התלמיד . אנחנו כאן כדי להגיב ולהתנגד להתנהגות שלילית שלו . איננו משלים את עצמנו או מתיימרים לחשוב שאם נגיב מיד אחרי אירוע - הנער ישנה את דרכיו . אנו מאמינים שאם נמשיך ונגיב בהתמדה שוב ושוב , מתוך מחשבה ועבודה מערכתית - נשיג את שיתוף הפעולה של הנער . כך אנו יוצרים הבדל ברור בין " עונש " לבין " תגובה " או " תיקון . " מלבד הקונוטציה של עונש כסגירת חשבון על העבר , לעומת הקונוטצי...
אל הספר