פעמים , בלהט האירועים ובשם תחושת הצדק המבעבעת בתוכנו , אנו דוחקים את התלמיד הניצב מולנו אל הקיר . אנו מצמידים אותו לקיר , ואין לדעת כיצד יוכל להיחלץ משם . אולי רק באלימות , ואז מה עשינו בזה !? ובמובנים רבים , אנו כנראה מצמידים את עצמנו לאותו קיר בדיוק . אולי רק מעברו השני . פעמים שהלב הרותח מביא אותנו לטפס על עצים גבוהים , שאין לדעת איך נרד מהם . ארז לב ארי שר בשירו " צדק : " "מה עושים עם הצדק הזה על הבוקר / אני צודק , אבל נשארתי לבד " . אכן , לפעמים מתוך הכוונות הטובות ביותר והמסירות הגבוהה ביותר אנו נשארים לבד , על צמרות עצים . הכי צודקים והכי בודדים . בלי התלמיד שלמענו באנו , שלמענו אנו חיים . לעולם עלינו להשאיר פתח . אפילו יהיה זה רק צוהר קטן שקרן אור קטנה של סיכוי נכנסת מבעדה , אך עדיין יש קרן אור . מוטב להשהות מעט את התגובה כדי שלא נמצא עצמנו עומדים זקופים וגאים וצודקים על צמרת של עץ , אך רחוקים כל כך מהאדמה . רחוקים כל כך מהתלמיד . שוב , במילים של ארז לב ארי : "חבר טוב אמר על זה פעם / לפעמים כשאתה לא יוצא פראייר / אתה לא יוצא בכלל " . והרי אנו תמיד רוצים לצאת למקום חדש . מוטב שב...
אל הספר