דויד גרוסמן כתב את הספר היפה והמפורסם מישהו לרוץ איתו , והאם זה לא בדיוק מה שאנו מבקשים לעצמנו ולתלמידים שלנו ? להיות המישהו הזה שהם יוכלו לרוץ איתו במבוכי החיים !? הלוואי שהתלמידים שלנו יבחרו בנו בכל יום מחדש להיות האדם שירוץ איתם . שהרי זה לא רק אנו שלוקחים אותם איתנו למקומות טובים ; זה גם הם אשר מגלים לנו עולמות ולוקחים אותנו למסע מרתק , שדבר לא ישווה לו ושההליכה בו , על אף כל הקשיים והמכשולים , יפה וטובה מכל דבר אחר שהכרתי . מרטין בובר אמר שהאדם מממש את עצמו בזיקה אל הזולת . בזכות התלמידים אנחנו מי שאנחנו . בחסדם ובזכות הקשר עמם אנו מממשים גם את עצמנו . הריצה הזו יחד , היותנו ה " מישהו לרוץ איתו " בעולמם , היא גם מה שהופך אותנו לאנשים טובים קצת יותר , שמממשים את הטוב הפוטנציאלי שקיים בבני אדם , ולולא הזיקה אל הזולת - הקשר עם התלמידים - כל זה לא היה קורה .
אל הספר