קוראים לו שי , אבל כולם קוראים לו " חומוס . " "חומוס " משום שביחס אליהם הוא לבן מאוד . והם , " הערסים הארד - קור " של ירושלים , התקשו לקבל צבע אשכנזי , בוודאי כאשר מדובר באחד משלהם . אבל הם לא העזו להרחיק לכת יותר מלעג מסוים בכינוי , משום ש " חומוס " היה ועודנו איש גדול וחזק מאוד . אביו נפטר לפני כמה שנים , והיה גם הוא איש גדול וחזק מאוד , שאמנם רוב הזמן ישב בכלא , אבל גם משם הטיל את מוראו . ו " חומוס " היה דמות מרכזית בחבורה , דמות מקובלת ודומיננטית . הם היו חבורה קשוחה ומגובשת של נערי תיכון , שמדי ערב הייתי יושב איתם שעות . המערכת הגדירה אותם כחבורת רחוב , אף על פי שהיו להם בתים וחלקם אפילו היו עדיין במסגרות . אני ניסיתי להיות המדריך שלהם . בעיניים שלי הם היו בעיקר אבודים , מקסימים ומצחיקים . בעיניים של אחרים הם היו בעיקר מסוכנים ומפחידים . הם נותרו בעיני מקסימים ואהובים גם כאשר הם השאירו לי את המכונית על ג ' אנטים כי ביטלתי להם טיול ; גם כאשר נסעתי איתם לכנרת ועוד לפני שהורדנו את התיקים מהאוטובוס הם כבר הלכו מכות עם חבורה אחרת , ואף שלפו סכינים . אבל ללב חוקים משלו , והם התמקמו בו ב...
אל הספר