יש הסבורים ש " מישהו משלהם , " הדובר שפה דומה - אולי אפילו מישהו שנשר ממסגרות ובא מבית מפורק - יוכל להצליח יותר מאיתנו עם הנוער בסיכון . יש איזו תפיסה עמומה שאשכנזים " חנונים " מבתים מתפקדים ומבוססים לא יכולים באמת להצליח עם החבר ' ה האלה . כמה שטחיות וסטריאוטיפים יכולים להתכנס לתוך תפיסה אחת ? מתברר שלא מעט . אני מרשה לעצמי להיעזר בסיפור של דוד כמשל . דוד הגיע בדיוק מהמקום הזה ; מהמקום הבטוח שבשל העובדה שיש לו רקע דומה לזה של התלמידים , הדלת נפתחת בפניו לרווחה . בהתחלה אכן ניכר יתרונו . הוא כבש את לב התלמידים באמצעות השפה השגורה על לשונו ועל לשונם ; הוא פתח בפניהם את סגור לבו והם פתחו בפניו ; " השכונה , " כפי שהוא והתלמידים כינו את מה שנוצר במפגש ביניהם , נראתה כמו דרך סלולה להצלחה . ואז דוד הלך . היו סיבות רבות , אך בעיקר היתה ההבנה כי השפה המוכרת והעבר הזהה הם לכל היותר עירבון לתקשורת טובה בתחילת הדרך . אין בהם כל עירבון ליכולת לשרוד ולהוביל לאורך זמן . בוודאי לא הבטחה להצלחה בטווח הארוך . יתרה מזאת , לעתים דווקא הרקע הזהה כביכול עומד לרועץ ומפרק מהר יותר את מי שבא איתו . המטען המבט...
אל הספר