קראתי באחת הפרשנויות להגדה של פסח סיפור על הרב עקיבא איגר שהיה מקפיד מאוד במצוות הכנסת אורחים . בשבתות ובמועדים היה מזמין אורחים רבים לביתו , ובפרט בפסח , שנאמר בו : "כל דכפין ייתי וייכול " - כל רעב יבוא ויאכל . באמצע ליל סדר אחד , כשהיו הרב עקיבא איגר ואורחיו כולם מסובים ומספרים ביציאת מצרים , אירעה תקלה לאחד האורחים . ידו נתקלה בכוס היין שהיתה לפניו והפילה אותה . מיד נשפך היין והכתים את המפה הלבנה והחגיגית . משראה הרב את המקרה ואת פניו הסמוקות והמבוישות של אורחו , בעט הרב עקיבא בשולחן , הפיל גם את כוסו - שלו , ואמר : "נדמה לי שהשולחן לא יציב " . הסיפור יפה ועומד בפני עצמו . הוא יפה ועומד גם בהקשר של עבודתנו החינוכית עם בני נוער בסיכון . בני נוער שכבר שנים מפילים ונופלים , ועומדים סמוקים ומבוישים . הלוואי שנדע להיות רבי עקיבא איגר שלהם , אשר הם וקלונם אינם שקופים לו ; שבתבונה ובחן מצליח לחסוך את המשך הבושה מחייהם ; שמאפשר להם להרגיש בנוח במקום שבו הם יושבים ומוריד מעצמו ומחשיבותו למענם .
אל הספר