התלמידים מביטים עלינו כל הזמן . אני מופתע בכל פעם מחדש לגלות עד כמה עיניהם נעוצות בנו . הם מתייחסים לצבע החולצה שלי , מברכים על נעליים חדשות , שואלים למה לא התגלחתי בבוקר , תוהים על פצע ביד , צוחקים על השערות הלבנות שצצות על ראשי , מזהים בעיני האדומות שלא ישנתי בלילה . לא מחמיצים דבר . הכול הם רואים . אבל זה הכוח הגדול , שהכול קרוב , מגע עור בעור , מבט עיניים בעיניים . ומכאן הכוח של המעשים שלנו . בספר משלי ( כז , יט ) נכתב : "כמים הפנים לפנים , כן לב האדם לאדם . " כפי שהמים משקפים פנים לפנים , כך לב האדם משקף את לב העומד מולו . אם יש בו אהבה אזי משתקפת אהבה ואם שנאה אזי ניבטת שנאה . קראתי גם פרשנות שמחדדת וגורסת שייתכן שהמים מהפסוק הם השכבה הדקה שדומה למים בתוך עיני הזולת , וכאשר אנו מביטים לתוך עיניו אנו רואים גם את עצמנו משתקפים בו במובן הפיזי . אך המשך הפסוק מבהיר שזה הרבה יותר מהשתקפות פיזית , וגם לבנו ונפשנו משתקפים בלבו ובנפשו של הזולת . גם פגמינו וגם יופיינו , גם השלמות וגם החיסרון , הרע והטוב שבנו . זכות גדולה ביותר שמקנה החינוך לאדם , שקודמת לה אולי רק הזכות לתקן עולם , היא הז...
אל הספר