יום חורף אחד הלכו פרנציסקוס והאח לב בחזרה מפרוג ' ה לאסיזי . קר היה . כל כך קר , ששניהם רעדו בכל גופם . פרנציסקוס קרא לאח לב שצעד קצת לפניו ואמר לו כך : " הלוואי , האח לב , שכל אחינו בכל הארץ ייתנו דוגמה ומופת לחיי קדושה , הלוואי . תרשום , אבל , שלא בכך נמצאת השמחה השלמה " . אחרי פסיעות מעטות בלבד , קרא האח פרנציסקוס שנית לאח לב ואמר : "תרשום , שגם אם אחינו ירפאו את כל החולים , יגרשו את כל השדים , יחזירו את מאור העיניים לעיוורים ויקימו לתחייה את המתים , גם אז לא תהיה השמחה שלמה " . אחרי עוד מספר צעדים שח פרנציסקוס ללב כך : "תרשום שגם אם אחינו ידעו את כל שפות התבל , יבינו בכל מדעי העולם , יכירו את כל הכתובים , יוכלו לנבא את העתיד וידעו את כל סודות המצפון והנפש - זו עדיין לא תהיה שמחה שלמה " . " נלמד את שפתם של המלאכים ונבין את תנועת הכוכבים ונגלה את הסודות של הדגים , הציפורים , העצים , האבנים , האנשים והמים , וגם נגרום לכל הכופרים להאמין באמונת ישוע - גם זו עדיין לא תהיה השמחה השלמה " . פנה האח לב לפרנציסקוס ושאל : "מהי , אם כן , השמחה השלמה "? וכה השיב האיש מאסיזי : "נניח הלילה , כאשר ...
אל הספר