האם אנו יודעים לתת תשומת לב לנפילות ולכישלונות שאנו אוספים בדרך החתחתים הקסומה שלנו ? וכבר אמר יאנוש קורצ ' אק ( בספרו כיצד לאהוב ילדים , הקיבוץ המאוחד , ישראל , 1963 עמ ' : ( 40 "המחנכים המעולים נבדלים מהגרועים רק בשיעור השגיאות ששגו , בשיעור העוולות שגרמו " . לכולנו ברור שאנו אוהבים ומאוהבים במה שאנו עושים , ובאותה המידה , ברור לכולנו שהאהבה הזו מלאה גם ירידות , התכווצויות , קמטים וכמובן טעויות אין - ספור . כדי לייצר הזדהות ושותפות עם הפוסעים איתנו באותה הדרך , חשוב לפנות מקום גם לצדדים הפחות מחמיאים שכרוכים בה . לא כי אנו מסתייגים מהתפיסה או מהדרך , אלא משום שאנו מבינים שהכרה בצל המסתתר בהן , לעתים דווקא היא מקלה עלינו להמשיך בה . וכדי לוודא שאני לא מאפשר לעצמי להישאר רק ברובד של מילים יפות וקלות , אפרוט את הדברים לחוויה אישית צורבת . אתן לאכזבה המרה ולתסכול שאוכל מבפנים ביטוי מובהק ולא מתחסד : את האוקיינוסים חצינו בשביל דרור מלאכי . חצינו ונחצה . היד שלנו התעקשה לחזור ולאחוז בידו גם כאשר התנער ממנה , גם אחרי עשרות פעמים שבהן נשמטה . והנה , אפילו אחרי שהכנסתי אותו לעבוד אצלנו במהלך ...
אל הספר