כמעט בכל שיחה עם צוותים שעובדים עם נוער בסיכון עולה השאלה כיצד יש להתמודד עם תלמיד שלא מגיע , שנעדר לעתים קרובות . גם אנו כמובן מתמודדים עם הסוגיה הזו . נראה שהצעד הראשון בהתמודדות טמון ביכולת שלנו לשמור על צניעות מול התלמיד הנעדר . איננו מבינים באמת את עומק הכאב והחולשה שמשאירים את התלמידים שלנו במיטה בבוקר . הם לא באמת " פשוט עייפים " כפי שהם מתרצים . לא מדובר אפילו רק בעובדה שהם חזרו מהעבודה בתחנת הדלק או באולם האירועים לפני ארבע - חמש שעות . שורש העניין נעוץ בתוך תהומות הנפש המותשת מהחיים והמורגלת במבט לאה וחסר תקווה על העולם . במובן העמוק ביותר , הם משוכנעים באמת ששום דבר טוב לא יכול לצמוח מהקימה בבוקר ומההליכה לבית הספר . החיים לימדו אותם שכל זה , בוודאי השהות בבית הספר , נטול טעם וחף מתכלית . על כן , דוק של עצב משוך על פניהם תמיד . מה יכול להביא אותם בכל זאת אל בית הספר ? בין השאר , ולפעמים בעיקר , עבודה טובה יותר שלנו , אנשי החינוך . צריך להמשיך לדרוש מהם להגיע - זה מה שהם גם רוצים וגם צריכים לשמוע . אבל בעיקר צריך " לשבור את הראש " ולהמשיך למצוא דרכים להפוך את בית הספר למקום ט...
אל הספר