אנו משתדלים שהרוח הגדולה של מעשה החינוך תישא אותנו על כנפיה . שניצמד אליה בכל יום מחדש . ועם זאת , חשוב שההיצמדות לרוח והדגש על יצירת קשר אישי לא יהפכו למפלט מקשיי ההוראה והלמידה בכיתה . בעבר היו אצלנו מורים שדיברו גדולות ונצורות על הרוח ועל הרצון שלהם להשקיע בקשר עם התלמיד - הכול נכון , אך אחרי כמה מפגשים בכיתה שלהם , שהתפתחה להיות קבוצה חדלת אישים , ללא כיוון ועומק , הבנתי שזה לא יותר ממפלט נוח . הדיבורים הכלליים היו לא יותר מכסות אידיאולוגית לחולשה בהוראה . אדגיש כי הרוח אינה מנוגדת למקצועיות . החובה לדייק ולהשקיע מאמצים אין - סופיים בהוראה טובה יותר , בתיווך יעיל יותר של החומר הלימודי , ביצירת סקרנות בכיתה ובניהול השיעור - היא השלמה למי שרואה בחינוך מעשה חשוב ומחייב . נכון לקבוע מטרות ולגזור מתוכן יעדים ולוחות זמנים . נכון להגדיר סדרי עדיפויות ולעבוד באופן מחושב , יעיל , כמעט קר , בכל הנוגע להוראה . זו חובה ערכית , שעלה התאנה של הרוח והרגש והרצון לגעת בתלמידים לא יצלח לכסות עליה תמיד . מי שבאמת אוהב תלמידים לא יכול לנהוג אחרת .
אל הספר