פעמים אני תוהה אם האמירה שצריך להעמיד גבול בין החיים האישיים לחיים המקצועיים , למעשה אינה יותר מאידיאולוגיה שהולבשה ומכסה על חוסר הנכונות לעבוד קשה , אינה יותר מרצון לנוחות , לשקט ולבריאות הנפש שמקנה הפרדה כזו . ובפעמים אחרות אני תוהה שמא זה בדיוק להפך ; שדווקא האמירה כאילו אין גבולות וזה הכול כולל הכול והעבודה שלנו מחייבת , 24 / 7 היא בעצם אידיאולוגיה יפה שנתפרה לפי מידותיהם של חבר ' ה כמונו , שאוהבים לעבוד קשה , שנהנים מההתמסרות הטוטאלית , וכך אנו מצדיקים את זה . אני מרשה לעצמי לנטות למחשבה שמאחורי תפיסת ה 24 / 7 - והמסירות שאינה יודעת גבול יש אמת בהירה שמחייבת אותנו לנהוג כך . היא נשענת לא על הרפתקנות ואופי וטוטאליות , אלא על הבנה שלולא פירוק הגבולות התלמידים פשוט לא ילכו אחרינו . הרי הגבול עוצר בעדם ובעדנו מלהתקדם זה אל עבר זה ויחד מנקודת המפגש . הסרת המחיצות , שאין זה אומר שאינן קיימות כלל אלא רק במובן של היכולת להסירן כל אימת שהדבר מתבקש , היא שמקרבת , היא שמקדמת .
אל הספר