עמנואל לוינס הוא הפילוסוף האהוב עלי . בספרו שיגעון היום המתרחש בבית חולים אירע מאורע קטן : אדם העומד בשערו של בניין נסוג כדי לאפשר כניסתה של עגלת ילדים - "מישהו נסוג לפני מישהו , מישהו קיים עבור האחר . " בעיני לוינס אין כאן רק זוטות מחיי היום - יום . האדם נסוג בפני האחר עם העגלה הוא משל . משל לרצון , ליכולת ולעבודה שלנו על עצמנו כמי שנכונים לסגת מעט כדי לאפשר לאחר לעבור , לתלמיד להיכנס , לזולת להצליח . לסגת , לוותר , לפנות מקום לאחר על חשבוני , לזכור שהמקום הנכון לנו הוא בשוליו של הסיפור ולא במרכזו , להבין שאנחנו רק הכלים לטובת הצלחת האחר - התלמידים - כל אלה הם חלק מהעבודה היום - יומית . מדי יום ביומו אנחנו עומדים בשער , כמו האדם בסיפור של לוינס . האם נדע מתי לפתוח או לסגור ? לסגת או לעמוד במקום ?
אל הספר