מתנה גדולה מקנה עבודת החינוך - ההשתדלות להשתפר במידות האישיות שלנו . אופי העבודה ותפיסת העבודה אינם מאפשרים אחרת . שהרי כמעט מדי יום ביומו אנו עומדים מול סיטואציה שבה עלינו לכבוש את כעסנו , את עלבוננו ואת כאבנו . התלמיד המשפיל אותנו בכיתה דוחק אותנו לפינה של להשפיל בחזרה ; להראות לו ולכל החברים המצחקקים והמגחכים מאחורי היד המכסה על הפה המאיים להתפקע מצחוק , שאנחנו לא חלשים ולא מושפלים . אנחנו רוצים להשיב לו כגמולו . אנו נזעקים בסיסמאות שונות דוגמת " יש להכות בברזל בעודו חם , " ומכסים על זה באצטלה חינוכית לכאורה של הצורך להגיב באותו הרגע . אבל רק לעתים רחוקות זו הסיבה האמיתית . על פי רוב מדובר בכסות לקושי שלנו " לספור עד עשר , " לקושי להכיל את הפגיעה וללמד את התלמידים ואת עצמנו גדולה מהי . על פי רוב מדובר באגו הפגוע שמבקש בסך הכול להתנפח בחזרה . ולאן נוליך את העלבון ? שהרי אם לא נוליך אותו הוא יעלה וינווט אותנו להשבת מידה כנגד מידה , למלחמת אגו ילדותית , לחיפוש אחר " ניצחון " מגוחך והכי גרוע - לפגיעה באחר , שבמקרה שלנו הוא תמיד בעמדת החלש . הרי גם אם לרגע ידו על העליונה , המציאות הקיומי...
אל הספר