איך נגמר היום ? יש לזה חשיבות רבה . נראה לי שזו חוויה מוכרת אצל הורים : הרצון שהיום של הילדים לא יסתיים בעצב ובדמעות אל תוך הכרית . גם אם היה עימות , הגיוני והכרחי ככל שיהיה , כדאי לנסות ולסיים אותו קודם לסיום היום . ראוי לתת לעימות את המקום שלו ולא לבטל את העצב שהוא מושך אחריו , אך להשאיר כמה רגעים בסופו של יום לתחושה מעט טובה יותר , לחיוך ולחיבוק . כך גם עם התלמידים . צריך לנסות ככל האפשר לסיים את היום בתחושה טובה . לעשות ככל האפשר כדי שביציאה מהשער יעלו על פניהם חיוכים . גם אם הם באים אחרי רגעים ארוכים של כעס ותסכול וגם אם זה יהיה כמעט מלאכותי . הסגירה היא חשובה , היא כוח , היא מחזקת את המסגרת שאנו רוצים לתת לתלמידים - זה ביתכם , בסופו של דבר טוב לכם ואתם שמחים . אולי לא בכל מחיר , בוודאי אין לרדת לשפל כדי להשיג תחושה מדומה של שמחה , אך כדאי לעשות מאמץ אמיתי לשדר להם שהכול יוצא מאהבה וחוזר אליה , גם אחרי יום אפור . ומובן שתמיד מחר יהיה יום חדש ושגם ברגע נמוך ממשיכים קדימה . ממשיכים יחד .
אל הספר