הביטוי " משפחתיות " בנוגע לבית הספר נשמע בעייתי . הוא נשמע קצת יומרני , מאולץ , דביק , ובכלל - זה בית ספר אז מה פתאום אני מדבר על משפחה !? ובכל זאת , נראה לי שבבית הספר יש באמת תחושה עמוקה של משפחה . אני מרגיש שהצלחנו לייצר תחושות של ביטחון , אהבה , שותפות ואחווה , שייחודיים למבנים משפחתיים . ביטלנו כמעט לחלוטין את המשמעות של שכבות גיל וכיתות אם . כל התלמידים נמצאים יחד , לפחות במובן החברתי . במגרש , בפרגולה , בהפסקות ובטיולים . כל כך הרבה פעמים במהלך הטיול האחרון הבטתי באושר על הערבוב המופלא בין התלמידים . למשל , הרגע היפה שבו צעדנו לאורך המצוקים של ואדי קלט ולירן אחז במשך דקות ארוכות בידו של אבינועם , הסובל מפחד גבהים . כך הם צעדו לאורך כל הדרך . בשקט ובצניעות . הם ראו זאת כדבר הכי פשוט וטבעי בעולם לעזור לחבר ולהיעזר בחבר . הלוואי שהדברים תמיד יישארו כה טבעיים ופשוטים ... ובפעמים אחרות האחווה חוצה גילים ושכבות . למשל בקריוקי , שם מתערבבים ירדן , זוהר , יואל , ליבת , יעל , ענת וערן יחד . או בשש - בש , כשכולם משחקים בתורם והצעירים יותר לא צריכים לפנות מקום למבוגרים . אין היררכיות נוסח ...
אל הספר