אדם נודד ומתאהב ברוח הנושבת כנגדו ומשיטה בו ספינות הוא כנגדה מניח אבן , על אבן על אבן על אבן שלעתים הן בית ולעתים חומות . ( מיכה שטרית , " שם יש ים (" אנו מבקשים להושיט יד למי שאבנים שימשו אותו עד היום בעיקר על מנת לבנות חומות סביבו , כדי לבנות מהן בית . לבנות מקום בעולם . במשך שנים הם יוצקים חומות מול כל העולם , כמו תגובה שאין בלתה אל מול מי שהעמידו בפניהם חומות אין - ספור . במשך שנים טרקו בפניהם כל דלת שדרכה ביקשו להיכנס , נעלו בפניהם שערים שבעדם ביקשו שתינתן להם דריסת רגל , והם נותרו לבד , בלי מקום להניח בו את הראש , לחמם בו את הלב , להתקרב בו לאחר , לשאוב ממנו כוח . הם מחזרים אחר הפתחים , מקוששים קצת תשומת לב ואהבה ממי שאינם חפצים לתת . לא כך נוהג עולם מתוקן . הם לא צריכים לטפס שוב ושוב על המדרגות שבמורדן התגלגלו פעם אחר פעם , רק כדי לבקש שאריות של חמלה . לפני הכול הם צריכים מקום בעולם . מקום שירצה בקרבתם , שיקבל ויאהב וייתן , לא יותר . אך גם לא פחות . בית הספר יכול וצריך להיות המקום שלהם בעולם . אין מה להביט ימינה ואז שמאלה ולשאול מי אמור או מי צריך או תפקידו של מי לפעול . אם שממה...
אל הספר