אדם שבוחר לעסוק בחינוך הוא כנראה אדם מאמין . אדם שמאמין בבני אדם , ביכולת שלהם לחולל שינוי , לעצב מציאות ולצעוד בדרכים חדשות . אדם שאינו מרפה , גם כאשר האמונה והחלום נקברים תחת אבק השגרה והיום - יום , גם כאשר הזיעה הניגרת ממליחה את העיניים וקשה לראות את הדרך . אנו , צוות המורים שלי בתיכון " ברנקו וייס " ברמלה ואני , השתדלנו לראות את התלמידים שלנו ככאלה שלא נגזר דינם להישאר לנצח באותה נקודת פתיחה קשה ; שגורלם אינו להיות הכוח המאסף של החברה הישראלית . האמנו שהעובדה שבתחילת הדרך הם מצויים בשוליים , אינה מחייבת כי גם בסופה הם ייוותרו בהם . בחרנו לראות את תלמידינו כמי שהחיים נתונים בידיהם ובעזרת הכוחות המופלאים שניחנו בהם יוכלו לעשות דרך , ואנחנו יחד איתם . הכוחות , שעד היום לרוב שימשו אותם לטובת הישרדות , עשויים להפוך לכוחות מצמיחים , נושאים אל - על וכובשים פסגות . כל זאת - אם נדע לעשות עבודה טובה מספיק . והדרך ידעה כמובן עליות ומורדות . אך ברגעים קשים ביקשנו לראות לא רק פרפורי גסיסה , אלא גם חבלי לידה . חבלי לידה של משהו חדש , אחר , טוב ויציב יותר . זכינו להיות עדים ללידות אין - ספור ולמע...
אל הספר