הלכה אתיופית דיני טומאה וטהרה כבשאר תפוצות היהדות עמדו במרכז חיי המשפחה היהודית באתיופיה . ככלל , " ביתא ישראל " נמנעו ממגע עם כל מה שנחשב טמא . כפרי היהודים באתיופיה מוקמו בסמוך למקורות מים זורמים ומנהגי הטבילה התכופים היו כה בולטים עד שאחד מכינויי הקבוצה בפי שכניהם נגע לריח המים האופייני לגופם . ההקפדה על דיני טהרה שימשה גם אמצעי לשמירה על בני הקהילה מפני היטמעות בקרב שכניהם הלא יהודים , והבטיחה את ייחודם ואת היבדלותם . דיני טומאה וטהרה נוגעים לכמה היבטים : טהרת חיי המשפחה וחיי האישות , המגע היומיומי עם הלא יהודים ועם המזון , ובכלל זה השחיטה וטומאת המת . אישה נחשבת טמאה בתקופת המחזור החודשי ולאחר לידה . בכל כפרי היהודים באתיופיה נבנתה בקתה נפרדת ששמה " בית הדם " או " בקתת הקללה " ( מרג ' ם גוגו . ( היא מוקמה בשולי הכפר היהודי או בשולי הבקתות של היהודים בכפרים המעורבים , ואליה היו פורשות נשות " ביתא ישראל " בזמן המחזור החודשי ולאחר הלידה . חוקי הנידה נשתמרו בקפדנות רבה בהתאם לחוקי התורה , שמימושם חייב פרישה לשבעה ימים . סביב " בית הדם " הוקמה גדר אבנים שסימנה את הגבול בין האזור הטמא ו...
אל הספר