הלכה אתיופית בעולמה של הקהילה האתיופית , שלא כמסורת ההלכה , לא קיים נוסח קבוע לברכה , אלא כל אחד מברך לפי דרכו . יש המקצר ויש המאריך . גם בקרב הקייסים לא היה מטבע ברכה קבוע , אם כי הפתיחה לברכות שלפני המצווה היתה זהה וכך גם התוכן הכללי של הברכה . לברכות שלאחר המצווה לא היה נוסח קבוע כלל ( באתיופיה נהגו לברך גם אחרי עשיית המצווה , על כך שאלוקים עזר לקיים את המצווה . ( בעבר ובהווה בהלכה התלמודית 232 במקביל לטיפוח האחדות הרעיונית של האומה כולה לאחר חורבן הבית הראשון , מורגשת בדור יבנה תמורה זהה בעולמם של חכמים . לראשונה עולה על הפרק הצורך בקביעת הלכה נורמטיבית אשר תחייב את כל 233 העם . על בסיס מגמה זאת בעולמם של חכמים נקבעו הכללים של הברכות : נוסח , מתי מברכים , סוגי הברכות , כיצד מברכים , מה עושים במקרה של ספק . המרכיבים המשותפים לכל הברכות שבלעדיהם אין משמעות לברכה , הם : "שם " כלומר הזכרת השם המפורש ו " מלכות "
אל הספר