הלכה אתיופית במשך כל שנות הגלות המרה לא פסקו הגעגועים לירושלים . "אני ישנה ולבי ער , " אנוכי באתיופיה ונפשי בירושלים . היהודים ציפו ליום שבו יוכלו להגיע אליה . ירושלים תפסה מקום מרכזי בהווי חייהם . כל התפילות מלאות בשבחי ירושלים ובתקווה לגאולה , כמו התפילה הבאה : "הללויה שבח לה ' הינשאי ירושלם : תיבנה חומתך , ירושלם שערי ירושלם : אליך תפנה תפלה בירושלם דרכי ירושלם בתוך משפטך , ירושלם בתוככי ירושלם הרם קרן ירושלם תשבו , ירושלם ושפך דמם סביב ירושלם שמעו , ירושלם " ( התרגום על פי " ספר הפלשים " מאת א " ז אשכולי . ( התקווה עברה מדור לדור . היו שצמו במשך תשעה ימים על כיבוש ירושלים וחורבן בית המקדש הראשון , וכן בחודש אב היו שצמו במשך 17 ימים - מראש חודש ועד י " ז בחודש - אף זאת כאבלות על חורבן המקדש . מנהגים רבים קשורים לירושלים . למשל בזמן התפילה פנו המתפללים כמובן לכיוון ירושלים ; בזמן שחיטת בהמה ראשה של הבהמה היה מופנה לירושלים ; חג הסיגד - אחד הטעמים המרכזיים לציונו הוא הכמיהה והתקווה לירושלים , ועוד ועוד . עדות מעניינת לחשיבותה של ירושלים בקרב האנשים ניתן לראות בסיפורו של יוסף הלוי שהגי...
אל הספר