הלכה אתיופית נהוג אצל " ביתא ישראל " לברך ולהודות , אף בהזכרת שם ומלכות , על כל פעולה ופעולה שאדם מבצע לאחר שקם משנתו . כל אחד בשפתו - שלו , בשפת הקודש ( געז ) או בשפה המדוברת , אמהרית או תיגרית . גם לברכות אלו לא היה נוסח קבוע וכל אחד בירך כצחות לשונו או כפי ששמע בביתו . בעבר ובהווה בהלכה התלמודית ברוב קהילות ישראל מברכים ברכות השחר בבית הכנסת , וברכות השחר הן חלק בלתי - נפרד מהסידור היום . ברם , בתקופת התלמוד הברכות נאמרו יחד עם פעולות הבוקר וכנראה נאמרו גם בהזכרת שם . 'ה בתקופה מאוחרת פסק נוהג זה , כנראה בשל החשש מידיים מטונפות , כפי שכתבו הגאונים , והברכות נאמרו בפתיחה לתפילת שחרית בבית הכנסת . המנהג המומלץ בארץ ישראל אין צורך לשנות מנהגם של " ביתא ישראל . " כל אחד ינהג כמנהג אבותיו . גם מי שנהג לברך עובר לעשייתן , היינו לברך בסמוך לפעולות ולהתרחשויות כפי שמצוין בברכה , ימשיך לעשות כן אף עם הזכרת שם . 'ה אם אפשר , רצוי ליטול ידיים קודם לכן .
אל הספר