התנצרותה של אתיופיה אתיופיה היא אחת המדינות הנוצריות הוותיקות בעולם . להתנצרותו של המלך אזאנה , בשנת 333 כנראה , קדמו רק התנצרותו של שליט 48 ארמניה בשנת , 301 ושל הקיסר הרומי קונסטנטינוס בשנת . 312 השנים הרבות שעברו מאז הקנו לנצרות חשיבות רבה בתרבות האתיופית . הנצרות חדרה לאתיופיה כשהוגדרו לראשונה הרכיבים הבסיסיים של החיים האתיופיים , והיא הפכה מני אז לחלק בלתי - נפרד מן היסודות ומן המארג התרבותי - מדיני שלה . רק שני מוסדות באתיופיה המסורתית ניסו לעצב ולהנהיג את חיי היומיום של האוכלוסייה על בסיס לאומי , ורק להם היתה היכולת לעשות כך . היו אלה הקיסר 49 והכנסייה האתיופית , שבראשה עמד בפועל . הנוצרים האתיופים היו היחידים שניסו דרך קבע לתעד ולשמר את ההיסטוריה שלהם בכתב . יתר קבוצות האוכלוסייה באתיופיה שימרו אמנם מסורות מפורטות , אולם הן לא העלו זאת על הכתב באופן שיטתי . המונופול על התרבות הכתובה , בשילוב השליטה הפוליטית , הקנה לנוצרים הגמוניה מוחלטת כמעט בגיבוש ובשימור של הנרטיב ההיסטורי . עד לאחרונה זכו קבוצות לא נוצריות למקום שולי ואפילו זניח בסיפור תולדות 50 הארץ .
אל הספר