פרק כב

הדבר שהוא יותר נורא מכל , ושגרם תמיד את כל המהומה של ערבובי הדעות בעולם , ושמושל ברעש גדול גם כן בזמן הזה בתור זמן של תסיסת הדעות , הוא קוצר החוג של ההשקפה . הדמיון של כל משקיף על איזה חלק מהמעלות , בין שהן מדעיות בין מוסריות או מעשיות , מדיניות או אישיות , בדמיון שרק אותו הצד האהוב לו הקרוב לחוגו , הוא הנהו העיקר , ויתר העובדות שבחיים אין כדאי לטפל בהן . ואם עוד הדברים , שהם רחוקים מחוגו יתבעו על פי טבעם הרחבה גדולה , דקדוק רב והפרחה , אז תתעורר מכל צד מלחמה עצומה , כאילו באים לבלע ולעקור את הפרט החביב שלו . מובן הדבר , שהרעש עצמו מוליד נטיה כמותה ממש בבעלי חוגים אחרים , ללכת בדרך קיצוני כזה גם כן , על ההגנה על חוגם הם , ולראות גם כן , כל דבר היוצא מחוגם בתור דבר משחית מבלה עולם , ולכל היותר טפל ושגעון . דבר זה נוהג , בין בני אדם בכלל ולנו בני ישראל בפרט , הרבה מאד . מתי יפקחו העינים לראות כי לנו אין צורך בהרס והשחתה , להוסיף בנין אנחנו צריכים ולא לג רֹ ע . דיה היא לנו המלחמה הטבעית , שהיא מוכרחת במה שפעמים הרבה מתנגשים שני ענינים , שכל אחד בפני עצמו הוא מועיל ומוכרח , ואין הזמן והכח ...  אל הספר